הפרשנות שלי למילה בדידות עבור תמה זו הייתה תחושה של לבד, עריריות, כאשר היקירים לך לא נמצאים לידך. בתקופת הקורונה פקד את משפחתי אסון גדול. שני דודיי, אחיו של אבי, הבנים של סבתי, תקווה, נפטרו כתוצאה מהקורונה וסיבוכיה. לפני הרבה שנים סבי כדורי נפטר וסבתי תקווה התאלמנה. כיום לאחר מספר שנים שני בנייה נפטרו תוך חודשיים בזה אחר זה. בתמונות של מחאה זו בחרתי לצלם שלוש תמונות אשר כל אחת מהם מייצגת עולם עבור סבתא שלי- תקווה. בתמונה הראשונה צילמתי פורטרט של סבתא, למעשה להתמקד בה ובעולם שלה. בתמונה השנייה בחרתי לצלם בחדר השינה של סבא וסבתא, לצלם את המיטה המוצעת כאשר על השידה שליד מונחת תמונה של סבתי וסבי יחדיו בהיותם צעירים.  בתמונה השלישית צילמתי את סבתי דרך המראה בה רואים את העולם שהשאירו בניה אחריהם- דרך המראה ניתן להבחין בתמונות של אנשים רבים, זוהי משפחתי. נרטיב נוסף בתמונה השלישית, סבתי עומדת עם הגו לתמונות כאשר היא מביטה למראה. נראה כאילו היא מתנגדת לאסון שקרה ומסתכלת על עצמה ועל ההמשך- כשמה היא -
"תקווה".